דברי הקדמה

מאת: עו”ד שמואל סעדיה.

הצורך בכתיבת ספרי זה נבע ממספר טעמים. היה זה ממש צורך וכמעט כורח להביע את עמדתי, תחושותיי, רגשותיי, לבטא את הגיגי ליבי ולהביעם ולהביא בפומבי את עמדת המקורות בתחומים רבים בהם אני נוגע, ובעצם אף להיחשף באורח אישי. בכל מה שנוגע להיבט המשפטי, ולמקורות המורשת היהודית, אני סבור כמשפטן, כעו”ד וכאזרח שאנו צריכים להגדיל ולהעצים את הקשר והזיקה למקורות המורשת היהודית בכלל ולמקורות המשפטיים של המשפט העברי בפרט.

לא עולה על דעתי ששופטים נכבדים, או חבריי למקצוע שהם עורכי דין, מצטטים שיטות משפט שעוד לא היו בנמצא בעת שהתגבשה המורשת היהודית ותורת ישראל. שיטות משפט רבות נסמכות על אסמכתאות מן המאה השבע עשרה – שמונה עשרה, שנים לאחר שאמריקה נתגלתה ולאחר גירוש ספרד. בעוד שרבים מהעקרונות המשפטיים המהווים אף את ה”מגנא כרטא” של זכויות האדם מצויות כבר בתורת ישראל ובמקורות המורשת היהודית. אני קורא למשרד החינוך ולעולם האקדמי שיפרסמו בפני התלמידים והסטודנטים אף את המקורות האלה כי בכל תחום יש מענה במקורות המורשת היהודיים והעבריים, למשל רבים מפרשני התורה היו רופאים כמו הרמב”ם אשר עסק בענייני רפואה. לא ניתן, לטעמי, ללמוד רפואה בלי להיזקק לאמרותיהם של פרשני חז”ל שרבים מהם היו רופאים.

התרבות הנאורה מיוסדת על אדני המשפטי העברי ומקורותיו. למשל, זכות השימוע במשפט האמריקאי מבוססת על הפרק הראשון בספר בראשית בו מלך מלכי המלכים, גדול השופטים, יורד אל אדם וחווה ושואל אותם “אייכה” לא במובן הפיזי, אלא שאל היכן האחריות, המצפון ונשיאה בתוקף מוסרי ומשפטי, וכן מבקש את עמדתם לחטא הקדמון – חטא עץ הדעת. כך מצופה משופט שירד אל עמו ואל מתדייניו להבין דעתם ועמדתם. לאחר מכן מעגנים המקורות שיח בין אברהם אבינו, אבי האומה היהודית, לקב”ה בו אברהם אבינו, כראשון הסניגורים, מנסה להציל חפים מפשע בעיר סדום.

דברי אברהם אבינו בפני הקב”ה, כפי פרשנותם ברש”י, משקפים את חלומו של כל עורך דין, כי השופט יאפשר לו להעלות את מלוא טיעוניו. כך גם נאמר “שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך” הפסוק מלמד, ברמה הלאומית, מעבר לפרשנות המסבה מילים אלו- לשעריו הפרטיים של האדם, על עליונות מערכת המשפט בעיני מקורות המורשת היהודית. לא בכדי רש”י וגם נכדו הרשב”ם מאוחדים בדבריהם על עליונות מערכת המשפט מול הממשל. ראה את דברי רש”י “שופטים ושוטרים. שופטים, דיינין הפוסקים את הדין: ושוטרים. הרודין את העם אחר מצוותן, שמכין…. עד שיקבל עליו את דין השופט”, אם כי בסוגיות העכשוויות של אקטיביזם שיפוטי וכבוד בית משפט עליון מול הריבון והמחוקק – לא אכניס כאן את ראשי בין שני הרים גבוהים אלו כאן.

הזכות להגנה במשפט היא זכות יסוד, והיא נשענת על המשפט העברי. כאשר כיהנתי שלוש קדנציות כחבר ועד מחוז תל אביב והמרכז תמכתי בהקמת סניגוריה ציבורית ונאבקתי למענה, כי זכות הלימוד האקדמית צריכה להיות נגישה לכול. הכול מתוך עקרונות שמעוגנים במורשת היהדות של הדאגה לעני ולחלש. מכאן ששום שיטת משפט לא חדשה ליהדות, ולכן חשוב לי להאדיר תחום זה שהינו אוצר גנוז של עולם היהדות.

במסגרת לימודי תואר שני למדתי קורסים רבים בענייני משפחה ועשיתי כן כתלמיד של פרופ’ מנשה שאווה ז”ל ואבנר וחי שאקי ז”ל, איש אשכולות אשר נאבק על עיצוב העם היהודי במאבקיו בעניין “מיהו יהודי” – ואשר היה לי לאב רוחני והשפיע עלי רבות. אני חב לו את עיצוב עולמי היהודי ביתר שאת, ומתוך תבנית מולדתי זו כתבתי את הספר “משמורת ילדים”. ספרי זה אשר סוקר את המסכת המשפטית בתחום הזוגיות נכתב מתוך רצון ליתן מענה לכל סוגיה משפטית הקשורה לזוגיות במשפט, יחד עם היבטים רבים נוספים של הזוגיות בכל זווית והיבט.

מורי ואלופי פרופ’ אבנר חי שאקי היה מנהיג בעל ראייה רחבה מסוג המנהיגים שחסרים כיום לעמנו. היה לו ידע תורני עצום שהעלה אותו לדרגות הגבוהות ביותר. גדלות שיעור קומתו, אך להמחשה, שבאזכרת אביו הוציא ספר לזכר סבו הדיין מצפת בשם “רוח קדים”. היו תקופות ששלוש דמויות מפתח בהנהגת העם היו תלמידיו – פרופ’ אהרון ברק נשיא בית משפט העליון, יו”ר הכנסת ולימים נשיא המדינה רובי ריבלין ואריאל שרון ז”ל ראש הממשלה לשעבר. שלושתם, אשר כיהנו באותו זמן בתפקידים אלו כראשי מערכת שלוש הרשויות, היו תלמידיו. פרופ’ אבנר חי שאקי הוא דמות מופת, פעל בצניעות וכבוד לכל אדם, ואך כמענה למי שאמר שהיה כביכול “קיצוני” הרי היה פרופ’ אבנר חי שאקי ז”ל המרצה הראשון שהעסיק אסיסטנט ערבי ומבחינתי הוא דמות המהווה מודל לחיקוי, ולו אני חב את זיקתי בחבלים ובעבותות למקורות המורשת היהודית שמוצאת את ביטוייה בספר זה. כמו כן אני חב לו את העובדה כי אני עומד בראש מכון למשפט והלכה בפנימייה חינוכית “אלוני יצחק” שבה גדלתי, על שם אחי ז”ל יעקב טל.

לדידי, פרופ’ אבנר חי שאקי ז”ל מסמל את ערכי המדינה ה”יהודית” וכי ייבדל לחיים ארוכים וטובים פרופ’ דוד ליבאי, אף מורי, רעי, מנחי ואלופי, מסמל את הערך של המדינה ה”דמוקרטית”. הוא מלמד אותי מאז שאני סטודנט, בכל צומת בחיי עמד לצדי ואני, בכל הענווה, לצדו בכל תפקידיו המגוונים. בכל הענווה כל שחזיתי לגביו התקיים. כתבתי לו בברכה כסטודנט שיהיה ראש לשכת עורכי הדין וייבחר ברוב מוחץ, שייבחר לכנסת, שימונה כשר משפטים – כל אלו לימים התגשמו. הבעתי בפניו את עמדתי כי הוא ראוי לכהן כנשיא מדינת ישראל, ולו רצה יכול היה להיות נשיא כאיש קונצזוס במדינת ישראל, אך הוא ביכר להמשיך בעשייתו הברוכה כסניגור ופרקליט מהמובילים במדינת ישראל.

פרופ’ אבנר חי שאקי, עטרת ראשי, עיצב את הווייתי כאדם וכיהודי, היה לי כאב כמעט – מאחר שגדלתי ללא אב, ואילו פרופ’ דוד ליבאי הוא כתר לראשי ושכלי, דוגמה למופתיות, ליושרה למכובדות וליוקרה – ושניהם יחדיו הם “אבן דרך” משמעותית שעיצבה את חיי ודרכי, ושניהם מבטאים את ערכי המדינה כ”יהודית דמוקרטית”.

את הבסיס למשפט הציבורי שאף לו הקדשתי במחצית לימודי התואר השני זכיתי ללמוד מכבוד נשיא בית משפט העליון לימים ד”ר אשר גרוניס.  אף את ספריי “משאל עם והזכות לבחור ולהיבחר”, ו”חקירות זיכויים והרשעות של אנשי ציבור במשפט הפלילי מקום המדינה ועד ימינו” כתבתי לאור לימודיי אצלו.

לכן החלטתי במקביל לכתיבת ספרי השביעי זה, לעסוק במחקר ובכתיבה אשר חותרים לבחון את פסקי דינו של הנעלה בערכאות – בית משפט העליון, דבר אשר נוגע לממשק בין האזרח לרשויות.

בעשר השנים האחרונות אני זוכה להכיר את עולם היהדות ולהכיר את המקורות של מורשתנו היהודית ובכלל כך להשתתף בשיעוריו של ד”ר סיני הישראלי בשבת לאחר תפילת מוסף כח”י שנים, ובחוג לפרקי אבות במשך עשר שנים. לימוד זה העשיר ומעשיר את עולמי, כאדם כמשפטן וכעורך דין, ואני אף מקווה כי נושאי היהדות והמשפט העברי ישולבו במערכות החינוך בישראל.

אני מנצל ההזדמנות להודות לרעי ואחי ד”ר סיני הישראלי, ראש בית מדרש המקום, על דברי הקדמה, על ההערות וההארות שהאיר לי לגוף העניין, על השיחות בהם סיכמנו על ההסכמות בעניין אי ההסכמות, על מציאת שביל הזהב באימוץ רעיונות ברוכים שלו ועל מה שהעניק לי בלימודים ובחברות האמיצה. אני שולח ברכות רפואה שלמה ליהודה יצחק הישראלי שנפצע קשה כלוחם במסגרת צוק איתן.

מבקש אני בדברי הקדמה אלו להודות לאביגדור קהלני, רעי הטוב שהפך כאח לי. הוא גיבור ישראל, המסמל אומץ, נחישות, תעוזה וגבורה ובהווייתו ופועליו מסמל את עמידת עם ישראל בארצו מול אויביו הקמים עליו. מילות שיריו גם נרקדים בריקודי עם שאני זוכה לרקוד, ואני מודה לו על דברי ההקדמה שנתן לספרי זה.

כך גם אני שולח שלמי תודה למשורר, האמן, היוצר, הסופר יורם טהר לב ששיריו הפכו ל”נכסי צאן ברזל” ופסקול של המדינה – על דברי ההקדמה המרנינים שכתב לי שחיממו את ליבי. פעלתי ואמשיך לפעול למען יורם טהר לב שיזכה בפרס הנעלה לו הוא זכאי – פרס ישראל בתחום התרבות הזמר והשירה.

ברכתי ותודתי למשנה לנשיא בית משפט העליון השופט ד”ר אליקים רובינשטיין שבעבר שם לב באחד מספריי להערות שוליים, ובו אני מתקנא ששילב ידע הלכתי דתי לצד ידע עצום כענק בתחום המשפט.

אני גם מודה לפרופ’ שמעון שטרית יו”ר הקתדרה לזכויות אדם, שר הכלכלה ושר לענייני דתות לשעבר, מאנשי האקדמיה הבולטים בתחום המשפט ואשר הייתה לי זכות להכירו שנים רבות – על דברי ההקדמה שנתן לספרי.

מעבר לחובתנו כיהודים וכאזרחים לערכים היהודים והדמוקרטיים חשבתי כי הגיעה העת כי יצא לאור ספר אשר ישאף ליתן מענה לכל עניין וסוגיה בזוגיות. כך השער המשפטי הסוקר את הסוגיות המשפטיות בתחום הזוגיות שכל אדם ימצא בו עניין בין כאזרח, בין כעורך דין ובין כשופט.

ממקורות המורשת היהודית הקרובים לליבי, שאבתי את הרצון, את הכוח ואת הידע, ללמוד לחקור ולסקור בספר זה את כל הזוגות בתורה, בנביאים ובכתובים, במשנה ובתלמוד.

נושא הזוגיות מעסיק כל אחת ואחד מאתנו, כל הזמן, בכל נקודת זמן בחיינו, ולכן ראיתי לנכון, בכל הענווה, ליתן מענה בשער זה בספרי בסקירת הזוגיות והזוגות בתורה, בתנ”ך ובתלמוד באופן שנפרסת בפני הקורא סקירה של כל הזוגות מן המקורות וזאת מבראשית, החל בזוגיות הראשונה בין אדם וחווה, ודרך כל הזוגות בתנ”ך ובתלמוד, לרבות בזוגיות החורגת מהזוגיות הרגילה, הזוגיות בין עם ישראל לקב”ה, בין עם ישראל לשבת ועוד. כל זאת אף תוך התמודדות עם סוגיות לא פשוטות כמו היחס לאישה כקניין אם לאו, התפיסות השונות ביהדות את מוסד הנישואין ותכליתו, המתח בין כיבוד הורים לזוגיות ועוד סוגיות שאני סוקר בספרי זה, מתוך ניסיון גם “לסנגר” ולהגן על מקורותינו ולצאת חוצץ נגד דעות קדומות על אודות מקורותינו.

תובנה עמוקה זיכתה אותי כתיבת ספרי זה – כי עיון נרחב במקורות המורשת מלמד כי נמצאת האישה במעמד נעלה ומיוחד בזוגיות על פני הגבר. לכל אורך ספר זה עולה כי הנשים עולות על הגבר עמו היו בזוגיות תוך שימוש בתבונתן ובהבנתן הנכונה את המציאות.

כתבתי שער זה תוך מתן כבוד לאישה ביהדות כ”אשת חיל” אשר בעוצמתה, בגדולת נפשה ובתבונתה היתרה, הצילה בצמתים רבים את העם היהודי משמד וכיליון. בכך הדפתי כל טענה המייחסת ליהדות “הדרת נשים” – לא הדרת נשים יש כאן כי אם האדרת נשים. כחוט השני יעבור בספר המסר בדבר תבונת האישה, עליונותה פעמים רבות על הגבר בן זוגה, ראייתה נכוחה את המציאות, ומכוח כך היא משנה את השתלשלות העניינים ההיסטורית ומעצבת את תולדות העם היהודי.

בתוך כך התפעלתי מאוד מהפרשן דון יצחק אברבנאל על פרשנותו לתורה על יהושע ושופטים אותו למדתי אצל רעי מורי וחברי ד”ר סיני הישראלי. אני רוצה לבחור דוגמה אחת מאלפי פרשנויות של דון יצחק אברבנאל אשר אף כיהן כשר בכמה ממשלות, בספרד בפורטוגל ועוד, והיה בעל ידע עצום בתחומים רבים, בעל זוויות ראייה נרחבות, שונות ואחרות. זכיתי להכיר פרשנים רבים וגדולים, אך אברבנאל הרשים אותי מכולם.

כך על שרה נאמר ” וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי”.

אברהם ושרה שניהם צוחקים. האם קיים הבדל בין שני ה”צחוקים”? לכאורה שניהם “צוחקים” ומתנהלים באופן דומה. הולך אני שבי, בשער הראשון לספרי זה, אחר דברי הפרשן אברבנאל:

” למה הוכיח השם את שרה על אשר צחקה ולא הוכיח אברהם כשצחק וההבדל שהבדיל הרמב”ן בין שחוק לשחוק הוא שחוק והבל כי באמת שניהם אחד והדברים שדברו שניהם אחדים הם”.

כך אני חוטא גם בשירה בתנועה ובמחול, וקיים ניגוד בין העולם המשפטי שיש בו הוראות דין, ואין בו חמלה. עולם המשפט קובע נורמות עקרונות על סכסוכים בכלל ובין בני אדם בקביעת הדין או נקיטת עמדה מסוימת בקביעות המשפטיות, ולעומת זאת השירה נותנת מזור ומענה לכאבים שחווה אדם בחייו. כך השירה ותנועת המחול הם מזור ומענה לקשיים ולאתגרים המורכבים מאוד שאני או אחרים עוברים כעורכי דין או גם בעלי מקצועות אחרים המאתגרים אותך אינטלקטואלית, רגשית, נפשית. התיימרתי לנתח את השירה העברית שקיבלה השראה מהתנ”ך, ולפיכך בשער נוסף בספר אני מנתח את השירה הישראלית העוסקת בזוגות במקרא ומקווה שלאור דברי יורם טהר לב על אודות הניתוח שלי הרי לא הייתה זו התנשאות ולא היה הדבר יומרני מצדי.

הואיל ואני “איש של אנשים” שעוסק בפעילות ציבורית כל חיי, ראיתי במקורות היהדות מקור להשראה, אך גם רציתי לבחון ולראות כיצד מנתחים זאת מחברים ומשוררים רבים ורציתי ללמוד מהמקורות ולהתעמק בהם ולבחון את זווית ראייתם. פעמים רבות ניתנה לכתובים פרשנות מקוממת, ולדעתי, זכותו של כל יוצר ואמן להביא את זווית הראייה שלו, וכך מצאתי עצמי מגן על המקורות.

בשער האחרון העליתי “שירים” או אמירות פרי עטי על היבטים שונים של זוגיות, ובעצם נחשפתי רגשית וביטאתי את תחושותיי במצבים מסוימים בחיי.

בשיריי, אם מותר לי כך לכנות את כתבי היד שלי, משתקפים היבטים שונים וסוגים שונים של “זוגיות” ומערכות זוגיות בהם מצוי האדם. חלק מהם קיבלו ביטוי בכתיבתי, אותם אני פורס בשער הרביעי לספרי באופן שיחתום את ספרי על הזוגיות ומורכבותה. כמו זוגיות בין לגבר ואישה אף מערכות אלו המעוגנים בכתיבתי, טומנים בחובם מערכות יחסים חבריות ודומות להן, המכילות ומקפלות בחובן את רזיי ומכמניי האישיים, וכוללות רצונות, תשוקות, ציפיות, עצב, אכזבות, תקוות, אשליות, ייחולים ואיחולים.

עוד אוסיף בנימה אישית כי במקום שחשבתי שלא הייתה לי הצלחה, בגלל אמביציות ושאיפות שלי שפגעו בחיי האישיים, ונסיבות אחרות, חשבתי שהזוגיות לצד בריאות, רגשות אהבה, וכל מה שביניהם וכל תוכן שכל אחד יכול לצקת בו – תהיה תשובה ומענה לדברים שהיו חסרים באופן רציף ונורמלי אצל לא מעט בני האדם.

חוויתי אהבות עזות וגדולות בחיי מספר פעמים, ואני מאושר מכך ומודה לקב”ה על מה שנתן לי בכלל ובעניין זה בפרט. אני מאמין שרגשות ואהבה אין להם גיל, אין להם חוקים והם אנטיתזה של המשפט שהוא משלח ידי ולחם חוקי יום ביומו.

היו שיעצו לי להוציא ארבעה ספרים נפרדים, אבל ראיתי בכל הספר על ארבעת שעריו נדבכים משולבים של אישיותי ואושיות הנושא עצמו. בהזדמנות זו אני מודה להוצאה לאור שטרחה ותטרח להפיץ את הספר ולהביאו לרמה המונחת בפניכם הקוראים. ארבעת השערים מהווים חלק מקיף ושלם יותר מההוויה שבי ומחשבתי ושל הסוגיות נשוא הספר, ולכן ביכרתי להביא בפני הקורא מכלול בעל ארבעה אדנים – מן היהדות וענקי הדור, ניתוח שירה באחריות עצומה שלקחתי על עצמי תוך הבאת דברי המשוררים, הבאתי את עולם המשפט ודבר שופטינו המקצועיים והנבונים בתחום הזוגיות, ובסוף הבאתי מעצמי ומעומק ליבי על מצבי אנשים בעתות משבר ובמצבים הנותנים השראה לנפש הדואבת. באופן זה ניסיתי לפייס את חושיי הנחבלים ממצבים מורכבים רגישים עם הנשים בחיי ועם ההתמודדות הן עם תעתועי השווא והן עם המציאות העולה על כל דמיון. אני אף מבקש להודות לחברי אבשלום בדיחי על עריכת הלשון לספרי, על יעילותו ועל הבנתו היסודית במקורות רבים ועל כך שהאיר את עיניי בעניינים רבים ועשה זאת באהבה ובאיכפתיות.

כמו כן שלוחה תודה למר פנחס טלמזן על תרומתו המקצועית, ברוב אדיבותו, ל”נראות” ולעיצוב של הספר וכן לעצותיו המועילות בתחום הגרפיקה, העיצוב, העימוד ועריכת תוכנים עניינים. ידידנו פנחס היקר תרם גם בהבנתו ולמדנותו ומהעובדה כי הוא מעורב ומעורה בחברה לצד העמקתו בתחום המקרא, הדת והאמונה בשל לימודיו רבי השנים בתחום הנ”ל – כל אלו עמדו לו לעזר וסייעו בתרומתו ועצותיו לספר. אני מכיר ומוקיר אותו ואת משפחתו העניפה שכל בניה עושים חייל, העוסקת בהתיישבות, רפואה עבודה סוציאלית, בטחון המדינה ועוד.

רגע לפני שאני חותם דבריי, לא אוכל להתעלם מילדותי ונעוריי, שם למדתי, ספגתי, קיבלתי, התחנכתי ועיצבתי את אישיותי, התחנכתי לאהבת המולדת ממחנכיי וממוריי בכפר הנוער באלוני יצחק, ואני מודה לכל אחת ואחד שתרם לעיצובי, העניק ונתן לי בכל צומת, אתר ועת.

לפני אחרונה חביבה הרי ברור כשמש שהספר לא היה יוצא אלמלא שקידתו, הבנתו, התעמקותו וסיועו המעמיק והמסור של מנהל משרדי האקדמי והמקצועי עו”ד עמית המפל. זכיתי ליד ימין הבקיא ברזי המקורות כי גדל בבית דתי אמוני, אביו היה ד”ר להיסטוריה של העם היהודי וממנו וממורשתו ספג וכן מהבנות בשירה כי אמו רוקדת. במשפטים כבר אמרו עליו שהוא עילוי, תלמיד חכמים, בר אוריין, שסיים את כל מסגרות לימודיו באוניברסיטת בר אילן בהצטיינויות יתירות, בוגר פרקליטות ושימש עוזר משפטי של שופטת שלום ושופט מחוזי ובמהלך הדוקטורט שלו הגיע למשרדי. ללא עזרתו רחבת הלב העמוקה והמקיפה הספר לא היה יוצא לאור ותבוא עליו הברכה.

לסיום,  אחרונה חביבה – אביטל ויינשטיין.  אני מקדיש את ספרי לאביטל, שתמיד אמרה כי מסביבי יש אנשים מיוחדים, ואכן זהו המצב – אני משתדל תמיד להקיף  את עצמי  באנשים הכי איכותיים ואביטל הינה זן נדיר בעולם הנשים, כזו מן המעלה הנעלה הראשונה, וכן אמרה כי לכל מקום שאגיע אמצא חנייה. כך גם, בכל הענווה, אמרה שככלל  אני “קולט ומבין בני אדם מהגב תוך עשרים שניות”.  באלה ובעניינים האחרים, בכל הענווה, צדקה והוכיחה, במבחן הזמן,  שדבריה נכונים. הקדשת ספר זה עבורה   נובעת  מהעובדה כי  הוכיחה, בכל ה”כובעים שחבשה” ברמה הרעיונית מסירות, נאמנות,  תבונה, אחריות, יכולת הכלה בקשריה עימי ועם הסובב, באהבת אמת שנדירים כמותם במחוזותנו. אביטל, לצד עיסוקיה בחינוך מיוחד ואולי  בשל כך, אף הצליחה לנווט,  לנתב  ולתעל יחסינו בתבונה,   במקצועה כמורה היא  מטפלת בילדים שהגורל לא שפר עליהם ואת זאת היא עושה  בהמון רגישות,  דאגה והבנה לצרכיהם,  היא בת להורים ניצולי שואה,  ובעת סיום כתיבת ספר זה נפטר אביה היקר שבשנים ועיתים מסויימים ובעיתים בעבר,  היה אף עבורי כדמות אבהית, אדם ברוך כשרונות, איש תם, איש עבודה עם ערכי ציונות. אביטל היא בת נהדרת ואמא שמגדלת ילדים למופת, אישה מדהימה, מהממת, מופלאה בגישתה לחיים ולאלו הקרובים לה.

אני כותב, איפוא,  את הספר מתוך השראה למי שעמדה לצדי יותר מכל ביושרה באמינות, בנאמנות ובנתינה חסרת מעצורים ובמילה פשוטה – באהבה עזה, שאין דומה לה, היא נדירה במחוזותינו כאדם, כאישה, כאחות, כבת, כמורה, וכבת זוג שלי לשעבר -אביטל, לה אני מקדיש את ספרי בלב שלם, כאות הערכה והוקרה על שנים רבות שהעניקה לי בחייה ומאחל לה את המירב מהמיטב.

אני מאחל לכל אחד שיקרא את ספרי כי ייהנה מהיצירה, משערי הספר, ושכל קורא יזכה לאהבה וזוגיות טובה. תודה  שבחרתם לקרוא את  דברי ההקדמה או את הספר כולו או חלקו כפי ראות עיניכם,  בתקווה כי תמצאו בו  עניין אף שירגש אתכם, ככל שזה יתרחש  הרי  שכרי ורווחי מכתיבתי הענפה הנמצאת בספרי זה.

קטע זה נלקח מתוך הספר “הזוגיות במקרא ואותותיה בשירה ובמשפט” מאת עו”ד שמואל סעדיה.