אדם וחוה

מאת: עו”ד שמואל סעדיה

בשעה שברא הקב”ה את האדם רעשו והתגעשו העולמות והתחלקו לשני מחנות. יש שאמרו טוב שלא ייברא ויש שאמרו טוב שייברא שעד שלא נברא האדם היה העולם טוב מאוד ומשנברא הרי הוא מוטל בספק, שיד האדם הופכת כל יצור – לזהב או לאפר.

עו”ד שמואל סעדיה: מתי הופך העולם לזהב או לאפר? צא ולמד, אם יצורי העולם חיים יחד זה מזה ומתפרנסים זה מזה – קיים העולם, ואם חלילה לא יפרנס ויכלכל איש את רעהו – כבה מאור העולם. אין לך נברא שאינו זקוק לעשב, ואין לך עשב שאינו זקוק למטר, ואין מטר שאינו זקוק לרוח:

בשעה שבא הקב”ה לבראות את אדם הראשון, חסד אמר: ייברא! ואמת אומר: אל ייברא! נטל (הקב”ה) אמת והשליכו ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה מה אתה מבזה תכסיסי האמת? עד שמלאכי השרת מדיינים אלו עם אלו בראו הקב”ה.[i]

הרי לך שאין לך מידה טובה שתחזיק בה מלבד החסד, שהוא בניינו של עולם. אין לך מידה טובה מן האמת ובלבד שתלמד להשליכה ארצה בשעה שצריך לכך. בהקשר לחסד ראה האמור בתלמוד בבלי:

“לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו (עשו) לפנים משורת הדין”.[ii]

יום טהור הוא יום שנברא בו האדם[iii] ושעה טובה הייתה שעתו של אדם הראשון[iv], והיה אדם הראשון חכם גדול, ועמד בדעתו על כל דבר ועניין וידע מהותו ותוכנו:

“א”ר אחא בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם, נמלך במלאכי השרת, אמר להן: נעשה אדם. אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להן: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם את הבהמה, ואת החיה, ואת העוף, אמר להם: זה מה שמו? ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם, אמר לו: זה מה שמו? אמר זה שור, זה חמור, זה סוס, וזה גמל. ואתה מה שמך? אמר לו: אני נאה להיקרא אדם שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי? אמר לו: לך נאה להקראות אדני שאתה אדון לכל בריותיך…”[v]

עו”ד שמואל סעדיה: אין לך בריאה מובחרת בכל מה שברא הקב”ה מלבד האדם. האדם הוא “נזר הבריאה” ובעבורו נברא העולם ולא בכדי נברא האדם ביום השישי שהכול נברא תחילה בעבורו. שכשברא הקב”ה את האדם נתן בו רוח חיים משלו, ובלשון חכמים “מאן דנפח מדילה נפח” (מי שנופח רוח משלו באה הרוח), ועל אדם הראשון אמר הקב”ה:

“נעשה אדם בצלמנו כדמותנו“. ^[vi]

ואכן כך פירש רש”י על אתר (שם):

“נעשה אדם. ענוותנותו של הקב”ה למדנו מכאן, לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהן… ‘נעשה אדם’, אף-על-פי שלא סייעוהו ביצירתו, ויש מקום לאפיקורסים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומידת ענוה, שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן, ואם כתב אעשה אדם, לא למדנו שהיה מדבר עם בית דינו אלא עם עצמו, ותשובתו כתב בצדו, ויברא את האדם, ולא כתב ויבראו”.

על כך אף אמרו חז”ל מה היא אותה צלם ודמות – היא השכל. שהוא מתנת האל לאדם,

שכל זה עניינו הבחירה החופשית. בזה נדמה האדם לבוראו שברצונו עושה וברצונו חדל.

עד כדי כך “דומה” האדם לבוראו שאמרו חכמים שאף ברואי מעלה “התבלבלו”:

“בשעה שברא הקב”ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת וביקשו לומר לפניו “קדוש” מה עשה הקב”ה הפיל עליו תרדמה וידעו הכול שהוא אדם”^[vii]

ידע הקב”ה שכל זמן שלא נבראה האישה, לא יכול האדם לחיות שאדם אי אפשר לו בלא אישה:

“המזמור הזה אדם הראשון אמרו שנאמר: “ה’ חקרתני ותדע” וידעת שלא היה לי אפשר בלא אישה”.[viii]

חסד גדול עשה הקב”ה עם האדם שברא אתו את חווה שהרי חיים וברכה ניתנו לאדם ולכל איש יחד עם אשתו:

“… אמר רבי חנילאי: כל אדם שאין לו אישה – שרוי (נמצא) בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה… במערבא אמרי (בארץ ישראל אמרו): בלא תורה, בלא חומה… רבא בר עולא אמר: בלא שלום…”[ix]

[i] בראשית רבה ח ה

[ii] בבא מציעא דף ל ע”ב

[iii] נברא אדם הראשון בראש השנה. ע”פ הזוהר חלק א דף לז ע”א

[iv] נברא בערב השבת הראשונה. ע”פ מדרש שוחר טוב דף צב אות ג

[v] בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יז

[vi] בראשית א, כו

[vii] בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יז

[viii] מדרש שוחר טוב קלט ב

[ix] יבמות דף סב ע”ב

מתוך הספר “הזוגיות במקרא ואותותיה בשירה ובמשפט” מאת עו”ד שמואל סעדיה