מאת: עורך דין שמואל סעדיה.
לוט ועידית
בין הזוגות שסופם טראגי נמצא זוג זה – עידית ולוט. השידוך של לוט היה לאחר פרידתו מאברהם. הכתוב מספר כי לאחר תקופת מה בארץ שרתה הברכה בבית אברהם ולוט, עד כי לא היה בידם לשבת באותו מקום יחד.
המקנה הרב ושטחי המרעה המצומצמים הובילו למריבות שכיחות בין רועי אברהם ורועי לוט. אברהם רואה את הסכסוכים ומציע ללוט לבחור ראשון מקום למקנהו, ואילו הוא אברהם יבחר אחריו וראה הכתובים:
“וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב… וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה”
יש לדעת כי לוט הוא בן אחיו הקטן של אברהם, ואחיה של שרה אמנו ובשמה הנוסף “יסכה”.
“וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט… הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה”
כל אותם שנים שיצאו מאור כשדים דרך חרן, היה הולך עם אברהם ושרה גם לוט, שברבות הימים נעשו לו דודו – לאב, ואחותו – לאם. מתוך שהיה שרוי בבית אותם הצדיקים היה לומד ממעשיהם, שעצם השהות היא לימוד בפני עצמו והרגל שאדם רוכש. זה מה שנקרא בתלמוד “שימוש תלמידי חכמים”.
א”ר שמעון תא חזי דשמושא דעביד בר נש לזכאה ההוא שמושא אגין עליה בעלמא, ולא עוד אלא דאף על גב דאיהו חייבא אוליף מאורחוי ועביד לון, תא חזי דהא בגין דאתחבר לוט בהדיה דאברהם אף על גב דלא אוליף כל עובדוי אוליף למעבד טיבו עם בריין כמה דהוה עביד אברהם…”
(אמר רבי שמעון: בוא וראה, שהשימוש שעושה אדם את החכמים אותו שימוש מגן עליו בעולם, ולא אפילו הוא רשע הוא לומד מדרכיהם ונוהג בה. בוא וראה, שהרי בגלל שהתחבר לוט עם אברהם אפילו שלא למד את כל מעשיו למד ממנו לגמול חסד עם הבריות כמו שהיה עושה אברהם).
הפרידה מאברהם
אולם הצורך במרעה ורכושו הרב דחקו את לוט ואברהם להיפרד זה מזה. כאן לוט עומד במבחנו העצמי הראשון. עכשיו הוא לא תחת חסותו של אברהם, אלא הוא צריך להחליט בעצמו לשקול את דרכיו. מה הניסיון, הרי הארץ רחבת ידיים? אלא בכל המרחב בארץ היו חמש ערים דשנות ביותר, ערים בעלות עושר כלכלי רב. הלא הם ערי כיכר הירדן. אלא שאליה וקוץ בה, באותם ערים דשנות היו אנשים רעים ביותר בעלי מידות מקולקלות “וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה’ מְאֹד”.
“ואנשי סדום רעים וחטאים לה’ מאד (בראשית יג יג), רעים זה לזה, וחטאים בגלוי עריות, לה’ בע”ז, מאד בשפיכות דמים”.
מה יבחר לוט? לשכון בשאר חלקי הארץ אשר שם המרעה ממוצע או ללכת לסדום ועמורה שהמרעה שם עשיר ביותר, אולם האנשים מקולקלים.
ניתן לשים לב לפסוק הבא:
“וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה’ אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה’ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר”.
לוט נושא את עיניו, ומה הוא רואה? רק את הגן! הוא לא רואה שאנשי סדום רעים וחטאים הוא רק רואה את “כיכר הירדן כי כולה משקה”, והביטוי הזה נשיאת עיניים הוא לא מתאר את מצבו הפיזי של לוט, אלא הוא מתאר את התנועות בנפשו ואת ההכרעה.
החיים בסדום ועידית
כיוון שנותן אדם משכנו בין חבריו לומד הוא ממעשיהם, שמעשי היום יום נטמעים בליבו של אדם עד שנעשים לו כהרגל. כך גם לוט כיוון שנפרד מאברהם ונתן ביתו בין אנשי סדום התחיל לומד ממעשיהם:
“כי אברם נשאר יושב בארץ כנען, ולא נתישב בעיר בין אנשים רעים, ולוט ישב בערי הככר… ובחר אחר כך ליטע אהלו עד סדום. ואנשי סדום היו רעים בין אדם לחברו וחטאים בין אדם למקום, והתחיל ללמוד ממעשיהם”
כיוון שהגיע לפרקו נשא אישה משם. חזר לוט על כל ערי הכיכר ולא מצא מקום יפה כסדום, ובנה שם את ביתו ובסדום קיבלוהו בכבוד רב משום של כבודו אברהם, ונתנוהו עליהם לראש שופטים. חמישה דיינים היום שם בבית המשפט העליון ולוט אף היה – רע מכולם.
“חמשה ראשי דיינין היו בסדום קץ שקר רב שקר רב נבל ורב מסטירין וקלפנד ולוט היה ארכי הדיינין שבכולן…”
לוט שנעשה רע קיבל אישה רעה, וכבר אמרנו בספרנו כי “אין מזווגין לו לאדם אישה אלא לפי מעשיו” וכך דרכו של עולם כיוון שרואים אדם שאינם מכירים בו מתחילים תוהים על קנקנו, וכיוון שמכירים באדם ועומדים על דעתו, מחברים לו כמותו.
“כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי (כשהיה מתחיל ריש לקיש ללמוד את מסכת סוטה, היה אומר כך): אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנאמר: כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים
במה הייתה רעה אשתו זו, אלא שהייתה מידתה היפך ממידותיו של אברהם אבינו. אברהם אבינו היה יושב פתח האוהל תר אחר אורחים להביאם לביתו ולתת מרגוע לנפשם מעמל הדרך כפי שנאמר “גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה”. אע”פ שנתנבא, ודיבר עמו ה’, כיוון שראה אורחים ביקש מחילת ה’ ורץ לאורחיו. כל זאת מפאת חיבובו את מצוות הכנסת האורחים.
“אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, דכתיב ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך (שלא ילך ממנו נבואתו מחמת הכנסת האורחים).
לא בכדי נאמר במשנה בפרקי אבות:
“כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו.
ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע.
עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו.
עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע.”
לעומת זאת אשתו של לוט שונאת אורחים הייתה ועינה רעה בהם. שכשהגיעו המלאכים להחריב את סדום, הגיעו לביתו של לוט וראה אותם לוט וחמל עליהם. כך, עלו בזיכרונו מידותיהם של דודו ואחותו וביקש להכניסם אולם פחד מאנשי העיר והכניסם בהיחבא, ובלילה. רעייתו המרשעת כיוון שראתה כך לא הניחה לו, ומה עשה לוט – הכניסם לתוך חלקו.
“כי על כן באו בצל קורתי. מלמד שאמרה לו אשתו אנשי העיר נמנעו מלקבל אורחים, ואתה מכניסם לבית, רצונך שיהרגוך ויהרגוני, ואם אתה רוצה לקבלן חלוק עמי הבית, ויהיו האורחים בחלקך, על כן נאמר בצל קורתי”.
אף זאת לא הניח לעינה הצרה של אשתו עד שעשתה מעשה. הלכה לבית שכניה לבקש מלח על מנת שיגלו כי באו אורחים אל ביתה, ומתוך כך יהרגו בעלה והם.
“ותהי נציב מלח. לפי שחטאה במלח, כיצד שבאותה הלילה שבאו המלאכים לביתו של לוט, הלכה היא אצל שכניה בעלילה לשאול מלח, אמרו לה שכניה ולמה את צריכה מלח, וכי אין יודעת שהיית חסרה מלח לילך ליקח מלח מבעוד יום, אמרה להם אין אנו צריכין מלח, אלא שבאו לנו אורחים, ולכך ידעו אנשי סדום במלאכים שבאו בביתו של לוט”
סופה של חתונת סדום
בגלל שנתחבר לוט עם אברהם למד ממנו מידות ותכונות מסוימות וביניהם, הכנסת אורחים, ולא רק תכונות שלמד אלא גם מידה טובה הייתה בו בלוט, וכי אין הקב”ה מקפח שכר אף בריה, ולכן על כל הטובה שעשה בחייו לוט קיבל שכר.
“ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם. מה זכירה זכר לו ללוט שתיקה ששתק לאברהם שאמר לשרי אחותי היא והוא היה יודע ושותק”.
אע”פ שהיו בלוט תכונות מסוימות טובות, הבין כעת את מקומו האמתי. הוא מבין עד כמה נתרחק מאברהם וממידותיו הוא מכיר בעובדה כי בניסיונו הגדול לא עמד, וכי מה שהוביל אותו אלו עיניו ולא ליבו. המרחק המוסרי הזה מאברהם כבר אינו מאפשר לו לחזור לבית אברהם.
“ואנכי לא אוכל להמלט ההרה. עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשה עירי עכשיו שאני הולך אצל אברהם מעשיו רבין משלי ואיני יכול לעמוד בגחלתו”
לכן הוא בוחר להימלט עם אשתו ובנותיו לעיר צוער. אולם מידותיהם של אנשי סדום היא אותה אשר ביקש ה’ לבער מהעולם, ולכן כל עוד עידית יחד עם לוט לא כלו התכונות הרעות מן העולם, וכי אין ה’ חפץ במיתת האדם אלא במיתת תכונותיו הרעות על ידי בחירתו.
לכן הוא בוחר להימלט עם אשתו ובנותיו לעיר צוער. אולם מידותיהם של אנשי סדום היא אותה אשר ביקש ה’ לבער מהעולם, ולכן כל עוד עידית יחד עם לוט לא כלו התכונות הרעות מן העולם, וכי אין ה’ חפץ במיתת האדם אלא במיתת תכונותיו הרעות על ידי בחירתו.
“הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך? – משום דכתיב: יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! ועוד, שפיל לסיפיה דקרא: ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים – ורשעים עוד אינם? אלא, בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה – ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה”. (היו בריונים שהיו גרים בשכנות לרבי מאיר והיו מצערים אותו ומציקים לו. התפלל עליהם רבי מאיר שימותו, אמר לו אשתו ברוריה: האם אתה מבקש עליהם שימותו משום שבפסוק כתוב “יתמו חטאים מן הארץ”? שים לב לא כתוב “חוטאים” אלא “חטאים” (התכונות ולא האדם) אלא ביקש עליהם רחמים שיחזרו ממעשיהם הרעים)
פֶתַח פָתַח ה’ לעידית וללוט שעל ידו יוכלו למלט נפשם מסדום.
“… וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר, הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה”.
יצוין כי הניתוק מסדום חייב להיות מוחלט! ניתוק מדרכיה של סדום, ניתוק מכל מה שקשור לסדום וחטאיה. אין להביט אחורה, משום שפירושה של הבטה זו משמעותה התאבלות על סדום או צער על חורבנה או אפילו התרפקות על הנאות העבר. הקב”ה מבקש להשכיח את רעתה מן העולם. אין אפילו לעמוד בערי סדום, להשתהות על מנת להתענג, ולו ברגעיה האחרונים של סדום, אלא “הימלט פן תיספה”.
אולם אשתו של סדום לא מסוגלת להתנתק מסדום:
מהו יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ? שאפילו שריד אחד שנשתייר משם (מסדום) רעת הרעה באהלו, ואיזהו זה עידית אשתו של לוט, שנאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח.
הבטה זו מידה כנגד מידה יש בה. כשבאו אורחים אל ביתה היא לא הייתה מסוגלת לראות את צערם אלא הייתה עסוקה בעצמה, היא לא שעתה לרצונות בעלה, וגם כאן מציין הפסוק בהבלעה “ותבט אשתו מאחריו”. מדוע כתוב מאחריו היה צריך להיות כתוב אחריה או לאחור? אלא שהיא מביטה דרך בעלה, הוא ורצונותיו שקופים בעיניה.
“אשתו של לוט הביטה אחריה כי הייתה קטנת אמונה, והביטה אם נהפכה העיר ואם לא, ואף על פי ששמעה אזהרת המלאך ללוט…”
לוט שהיה מביתו של אברהם, מבין שכאן צריך להתנתק מסדום, אולם אשתו מבני הסדומיים הייתה ומצטערת על אובדן סדום ובית אביה.
“ותבט אשתו מאחרי המלאך לדעת מה היה בסוף ביתו של אביה שהיא היתה מבנותיהן של סדומאים ומשום שחטאה במלח בפרסומי העניים הנה היא נעשתה נציב מלח:
שיעור גדול למדנו ממעשה זה. למדנו כי תכונת האדם היא להסתגל לסביבתו ובדרך שרוצה לילך מוליכים אותו, אולם מחיר גדול יש לבחירה רק בטוב ובהתעלמות מהרע שיש בו. השיעור היותר גדול הוא שהאדם הוא זה שבוחר ופועל ואין עונש או שכר, אלא תגובה למעשיו ובחירתו.
“ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח. ועד עכשיו הוא עומד נציב מלח, למה זכר עשה לנפלאותיו, שהיו הדורות מרננין שבחו של בורא עולם”
בפרק זה כמו בפרקים אחרים – אנו רואים את עצמתן של הנשים הן ברוע, כמו אשת נוח ואשת לוט, והן בטוב כאון בן פלת. כך או כך, האישה מקבלת מעמד משמעותי במקורות כמי שמשפיעה על ההיסטוריה.
קטע זה פורסם לראשונה בספר “הזוגיות במקרא ואותותיה בשירה ובמשפט” מאת ד”ר עו”ד שמואל סעדיה.
Leave a Reply